תוכן

ו) והנה לאחר הגלות והחרבן, עשאוהו לתפלת ערבית חובה. והטעם, כי הדינין אז מתדבקים בז"א, וגם לאה כולה דינין, כנודע. כי רחל, אע"פ שיש בה ה"ג, עכ"ז היא עומדת נגד נה"י דז"א, שבהם החסדים מגולין, לכן הה"ג שבה ממותקות קצת, כי ז"ס דינין דנוקבא נייחין ברישא. אך לאה היא עומדת עד החזה, ששם כל החסדים סתומים, וצריך הז"א להזדווג עמה, למתק הדינין שבה, כנזכר באדרא, שהזווג הם החסדים היוצאים מדכורא, לבסם ה"ג דנוקבא. לכן אחר החורבן, עשאוה חובה, כי יש בה דינין רבים, וצריכין לנו לזווגה עם ז"א למתקה. ומה שביארנו, הוא סוד מ"ש רשב"י לההיא גברא, דאתא למתבע סוד תפלת ערבית, דאיהי בין דרועי דמלכא, ע"ש.