תוכן

ט) והנה מאלו האורות נמשכין האורות עד זו"נ, וגם עד או"א, כדי לעוררם אל הזווג. והענין, כי הנה הוי"ה אהי"ה, הם או"א. ובזו"נ, הם הוי"ה אלהים, והוי"ה אדני. והנה יה"ו הראשון דפנימית הפה, נמשך עד אבא, להאיר בו, כדי לעוררו אל הזווג. ולאמא נמשך יה"ו (הב') הנזכר, מפנימית הפה, וגם יורד י' פשוט, בחי' חוטם, שהוא ס"ג דפנימית, וגם אהי"ה הא' דחיצוניות (והם אותן ג' אלפין אשר שם בפה) ואח"כ אל הז"א, בבחי' הראשונה יורד יה"ו הב' דפנימיות. וגם יו"ד (נ"א ה') ראשונה דס"ג פשוטה פנימית דחוטם שבנקב ימין. ולנוקבא בבחי' ראשונה דאלהים, יורד מן החוטם לבד ו"ד מילוי דס"ג שבנקב שמאלי דחוטם פנימית, וגם האהי"ה הב' דחיצוניות דחוטם. ואח"כ אל הז"א, בבחי' [דהוי"ה] הב', יורד יה"ו הג' דפנימית חפה, וגם י' פשוטה הראשונה דס"ג, דפנימית דחוטם בנקב ימין, ולנוקבא בבחי' הב' דאדני, יורד מן החוטם בלבד, וד' דמילוי יו"ד דס"ג דנקב שמאלי דחוטם בפנימית. וגם יורד מאהי"ה הג' דחיצוניות החוטם. (בנקב ימין) (וצ"ע, איך אפשר שאמרנו, שמג' אלפין שבפה דא"א, נעשין ג' אהי"ה דחיצוניות דחוטם שלו, והרי החוטם גבוה מן הפה. ואפשר שהוא ע"ד הנ"ל, שאור א' שבשם מ"ה דאלפין במלוי וא"ו, הוא בחי' אהי"ה דאמא, ויורדת שם להחיות ז"א שהוא מ"ה, וכן הוא כאן. אבל אין הכוונה ממש, שאחר שירדו למטה בפה, חזרו לעלות ונעשו חוטם, אלא תחלה נעשו חוטם, ואחר כך ירדו בפה).