תוכן

ב) והענין הוא: כי בתחלה בעת קבלת שבת, היה בסוד חיצונית העולמות, ועתה הוא בסוד פנימית. אמנם ע"ש במה שכתוב אחר הקידוש בע"ה, סוד חק"ל תפוחין קדישין, ותראה כי עתה נקראת חק"ל, כשעולה עד נה"י דז"א לבד נקרא חקל, והטעם כי לעולם שדה הוא בסוד נה"י, כי כשעולין נה"י למעלה, נשאר אותו המקום פנוי, והוא נקרא שדה שאין בו בנין בית, רק מקום פנוי, ושם הוא סוד תחום שבת, ונקרא שדה. אמנם למעלה, בקדושה, הם אורות גמורין, ונקרא בית, עיר, מדינה. כי הוא הישוב. אך מבחי' נה"י ולמטה הוא מקום הקליפות ונקרא מדבר. וז"ס זוהר פרשת תצוה, כי סט"א הוא מדבר ואינו בר זריעה, והוא דוגמת הקליפות, אך השדה היא בר זריעה, כי הוא ראוי לקבל הקדושה עליונה, ודי בזה. וגם חקל, הוא גי' חיבור הויה אהיה, הויה אדני, ותכוין לזה.