תוכן

יב) בענין החלום, כי הנה נפש של האדם, מצד הד׳ יסודות, אינו נקרא נפש, אלא נשמת רוח חיים, שהיא הנותנת חיים גופני לגוף, וממנה יוצאת הנשימה דרך האף, כי עליה נאמר ויפח באפיו נשמת חיים, ואמרו במדרש, זו האופיא, לשון אף. ועליה נפש האמיתי, מאופני עשיה. וז"ש אח״כ, ויהי האדם לנפש חיה, ותרגומו לרוח ממללא. וז״ש בקהלת רבה, אמר ר׳ יודן, הגוף אומר לנשמה, והוא נפש היסודות. והנשמה אומר לנפש, שהיא מאופני העשיה. והנפש למלאך, שהוא רוח דיצירה, עולם המלאכים. והמלאך להקדוש ברוך הוא, שהוא יושב על כסא הכבוד, והיא הבריאה, ע״י נשמה שנחצבה משם, וזהו ענין החלום.