תוכן

יב) הגה"ה, וזווג אב"א, אינו כפשוטו, רק דע, פירושו, כי הזווג היא, שהזכר מוליד ומוריד מ"ד, והנוק' מעלה מ"ן של הברורין, וכשהם עדיין אב"א, אין בה עדיין כח לברר מ"ן, ואין ביסוד (נ"א בהיסוד) שלה מ"ן להעלות, וא"כ איך יהיה הזווג, ולזה צריך, שיהיו שניהן עולין זו"ן למקום או"א עילאין, ואז היא מעלה מ"ן עצמה (נ"א עצמן) דבינה, והוא מוריד מ"ד, ובהיותם שם, ודאי שחוזרין שניהם פב"פ, (נ"א פניהם) לצורך הזווג שלהם, כי א"א להזדווג, אם לא פב"פ. ובהיותן למטה, עדיין אין להם תיקון גמור, להיותן עומדין פב"פ, מחמת הקליפות, שלא יתאחזו בהם החיצונים באחוריים, כנזכר. לכן עלו למעלה עד או"א, ושם חוזרים פב"פ, כי אין שם פחד הקליפות, ואז שם מזדווגים, ע"י מ"ן דבינה עצמה, שלקחה היא ביסוד שלה, ומעלה אותן בסוד מ"ן. נמצא, כי כמעט זווג זה, הוא עליון, ואינו נקרא על שמם, רק ע"ש או"א, שהרי ע"י כח מ"ן שלהם עצמן, הם מזדווגים. ואחר שנגמר תיקונם בבחי' פב"פ, ויכולין להיות למטה במקומם פב"פ, אז יש בה יכולת להעלות מ"ן, וזה נקרא זווג פב"פ.