תוכן

ז) נמצא, כי מ"ש בענין זו"ן שעומדין פב"פ, או אב"א, אז הענין הוא, שכשבאו המוחין דז"א שהם בחי' חיה דחכמה שבו, אז האור ההוא נקרא יושר, שהם אלו המוחין עצמן, שהם נשמה לנשמה. ואז הכלים שלהם נקרא, פב"פ. אך כל זמן שאין לו מוחין בבחי' חכמה, שהם עיקר אור יושר שלו, ומסתלק למעלה, ובהכרח שמשם מאיר בו בבחי' (נ"א אז מאיר בו) אור חוזר, שהם הדינין, שהוא שאר חלקי האור ז"א, שמתחת מדריגת חיה ולמטה, ואז הז"א עומד אב"א, ומקבל בכלי של אחוריים שלו, ואז אינו יכול להזדווג.