תוכן

ב) והנה בהיותם עדיין בסוד נקודה בלתי תיקון, כבר נתבאר אצלינו שזה גרם שבירת הכלים, לפי, שכאשר לא היה עדיין שום תיקון, היה האור בא בלתי מסכים, והנה הם אורות גדולים ובלתי מסכים, ואז אין הכלים יכולים לקבלו, ומתבטלים. ואחר התיקון, בא האור ממועט דרך מסכים, ויכולין הכלים תחתונים לסבול ג"כ. והנה כאשר עדיין לא היה שום תיקון אפילו בע"י, היה אור גדול ורב בלתי מסכים. ועי"כ אם היו או"א פב"פ, הנה בהמשך אור פני א"א ביניהן כנ"ל, דרך החזה שלו, לא היו יכולין לקבלו כלל, לפי שבחי' הפנים הם יותר זכים ובהירים ודקים מהאחוריים, והיה האור מובלע ונכנס בהם מאד, והיה בלתי אפשר שיהיו יכולין לקבלו, והיו נשברים ונופלים גם הם לפסה כמקרה זו"נ, והיתה בהם מיתה ממש ח"ו, וע"כ נשארו אב"א. ואז, בהמשך אור פני א"א דרך החזה שלו, ונמשך ונכנס בין ב' האחוריים דאו"א, אשר הם עבים וגסים מאד, יותר מבחי' הפנים, ואז אין האור ההוא נבלע ונכנס בהם מאד, כי הוא רוחניות בתכלית, והם חשוכים וגסים, לכן אינו נכנס בהם רק אור מועט, ויכולין לקבלו.