תוכן

טו) ונלע״ד, ששמעתי פירוש זה של והובא אל אהרן באופן אחר, והוא במ"ש בזוהר פרשה תזריע דמ״ט ע״ב, אוף הכא דיכנסון ליה לכהנא לדכאה ליה ויעלון מלה קמיה כו'. והוא ע"ד מ״ש בענין ביאור נתינת תרומה גדולה לכהן, שביארנו, שהוא חזרת אור אל מקומו בז״א. וכן הכונה כאן, כי ע״י הראותו אל הכהן התחתון, גרם למעלה, שאותן האורות של החסדים, של מוחין דמצד אמא, היוצאין לחוץ, ואז שם נעשין בחוץ בחינת נגעים כמ״ש בע״ה, וע״י הראותו אל הכהן, גורם למעלה, שאותן האורות יחזרו למקומם תוך הז״א, ויתחברו עם שורשם שהיא היסוד דאמא שבתוך ז״א, אשר בתוכו שורש החסדים הנקרא כהן כנודע. וז"ש, ויעלון ליה לכהנא, ויכנסון מלה קמיה, פי׳ שלא יצא האור לחוץ, ויפסק ממקומו, ועי״כ יתאחזו בו החצונים, אמנם יהיה מטי ולא מטי, יוצא לחוץ, וחוזר ונכנס ומדבק במקומו כנ״ל, ועי״כ לא יהיה כח בחיצונים להתאחז בהם, ולינק מהם, להיותן דבוקים עם שרשו. וז״ס והובא אל אהרן הכהן, דא כהן דלתתא, פי׳ שהם חסדים שבתוך יסוד אמא, בהיותם לתתא תוך הז"א.