תוכן

ו) ואחר שנת"ל ענינה, נתחיל לבאר הפסוקים, אדם כי יהיה וגו', כי הנה אין הג׳ אורות הנ״ל יוצאין לחוץ, לבנות ולתקן פרצוף לאה ורחל, רק בהיות ג״כ בחי׳ המוחין דז״א דמצד אבא, מלובשים בתוכם כנ"ל. והטעם, לפי שהמוחין דאבא, הם הדוחין את החצונים, מלהתאחז בחסדים של הבינה, המגולין מן החזה ולמטה, אשר שם נקרא עץ הדעת טו"ר, שמשם יונקים החצונים כנ"ל. וכאשר אין אור המוחין דז"א מצד אבא נגלין, אז נאחזים החצונים. ולכן תמורת ג' אורות, שהם הג' אלפיןבמילוי מ"ה כנ"ל, אשר יוצאין ומתקנין את לאה ורחלבאחור ז"א, והנה תמורת אלו, יוצאין ג' מיני נגעים, הנקרא: שאת, ספחת, בהרת.אשר מהם יניקת כל החצונים, ואין שם נעשה פרצוף לאה ורחל, וזכור כלל זה, שאין נעשין ב' פרצופים אלו לאה ורחל כאן, אלא אחר התגלות מוחין דאבא בז"א.