תוכן

יא) ה' חלוקים יש בין או"א לזו"נ, והם מבוארים בזוהר: א', או"א כחדא נפקין. פי', שהם שוין בקומתן. משא"כ בזו"ן, כי הנוקבא לא יצאת, רק אחר שהוא יצא עד חצי ת"ת שבו, ואח"כ יצאה היא משם ולמטה, ובערך זו אמרו כחדא נפקין. ב', כי או"א אחר התקון כנזכר באדרא, היו תמיד פב"פ, משא"כ בזו"ן, ובערך זה אמרו וכחדא שריין. ג', כי או"א, זווגם תדיר, משא"כ בזו"ן, ובערך זה אמרו ולא מתפרשין.
ד', שאו"א לעולם רחמים, כי אפילו בינה שדינין מתערין מינה, אינה אלא אחר צאת זו"נ ממנה, אבל בהיותה למעלה, הכל היא רחמים. אבל זו"נ, לפעמים הוא רחמים, ולפעמים הוא דין. וז"ס הנזכר פרשת חיי שרה דקכ"ג ע"א, ק' שנה, כ' שנה, וז' שנים. כי בכתר ואו"א הם ק"ך שנה, והיינו ק' בכתר, וך' באו"א, הנה הם כולם בסוד שנה. אך הז"נ שהם ז"ת, ז' שנים, הנה הם שנים, ולא שנה, משום דאית בהו דין. ורחמים.
ה', כי באו"א לעולם יש חיבוק, כנזכר בזוהר כתרין רחימין דאינון מתחבקין. עוד יש חילוק אחר, והוא, כי או"א חד גופא ממש, מתדבקין דא בדא.
והנה כבר הודעתיך, שיש ב' מיני זווגים: א', להוריד נשמות חדשות. ואחד, לתת חיות לעולמות התחתונים. ואמנם הזווג שהוא כדי לתת חיות, זה אינו נפסק לעולם מאו"א, כדי שלא יתבטלו העולמות ח"ו. אבל בזו"נ, אפי' הזווג זה נפסק לפעמים. וז"ס לא ידון רוחי באדם, ר"ל לא ימשוך רוח חיות העליון באדם, שהוא ז"א לעולם, כי אם ימשוך זה לעולם, יאריכו ימים ויהיו רשעים, או בראותן שהם מתים בקצרות שנים, אז עי"ז יחזרו בתשובה, לכן אין רוח חיות זה נמשך תמיד בז"א.