תוכן

י) נמצינו למדין, כשנכנסין מוחין דאו"א בז"א, הנה אבא יש לו חו"ב וחו"ג, וכנגדן באמא, וכשנכנסין בז"א, אז אבא, חכמה וחסד שבו, מצטרפין עם חכמה וחסד דאמא, מתלבשין בנה"י שלו. ובינה וגבורה שלו, מצטרפין עם בינה וגבורה דאמא, בנה"י שלה, ואז או"א כלולין ממ"ה וב"ן. כי קודם לכן היה אבא כולו מ"ה, ואמא כולה ב"ן, ועתה שנתחלפו ונמזגו כנ"ל, לכן בהכנסם תוך ז"א, נמצא כי חלק חכמה וחסד דאבא, ניתנין אל הזכר, מ"ה שבז"א. וכן חלק חכמה וחסד דאמא, שגם הם בחי' מ"ה כנזכר. אך בינה וגבורה דאבא, ובינה וגבורה דאמא, ניתנין לצד הנוקבא שבז"א עצמו, הנק' מלכות שבגופו עצמו. ואחר שאלו ינקו והגדילו, אז יצאו הארת המלכות שבהם, שבמוחין עצמם, מצד הב' בינות, וב' הגבורות, אל אחור ז"א, להגדיל הנוקבא דז"א, שהיא נפרדת ממנו, ונגדלת גם היא מעט מעט. ואמנם אחר שכבר נגדל ז"א, צד הזכרות והנקבות שבו, אז מסתלקים המוחין, ובאים המוחין דבינה וגבורה דאו"א לבדם, תוך נוקבא, ונגדלת לגמרי. והרי נשלמו כל אלו המוחין, הנקרא בחי' אב"א. ואח"כ באים המוחין חדשים דפב"פ, ומגדלין שניהם כבראשונה.