תוכן

טז) ואמנם סוד הענין הוא, כי הנה נתבאר אצלינו, כי מקום רישא דנוקבא דז״א, הוא אחורי חדוי דז״א, כנזכר באדרא. והנה נוקבא, שיעור קומתה קצרה מקומת הזכר, כי הנה ראש הזכר הוא כחב״ד, ורגליו הם למטה. והנוקבא, ראשה היא בחזה, ורגליה הם שוים, ומסתיים עד סיום רגלי הזכר. ונמצא, כי בנה״י של הזכר, שם הוא קומת הנוקבא. ולכן תמצא, כי יש בנ״ה ב׳ כליות, ותרין ביעין דדכורא, וב׳ שוקיים, וב׳ ירכין, וב׳ רגלין. בכל אלו הבחי׳, הוא שיעור קומת הנוקבא, מן המוחין שבה, עד הרגלים שבה, כמ״ש בע״ה.