תוכן

א) מ"ק, אכן מסוד היניקה ולמטה, אני זוכר היטב מ"ש לי מדי זלה"ה, והענין, כי ימי היניקה הם כ"ד חדש, והוא, כי נשאר ג"ס להתברר, והם ה'י'מ', וכבר ידעת שהאשה אחר שילדה, היא זבה דמים, והענין, כי כבר ביארנו, שבמעי האשה נתברר הולד, ובהמשך ימי העיבור, הם מתבררין מעט מעט, עד שנמצא בסוף ימי העיבור, אז נשלם להתברר, וכל מה שיוכל להתברר נתברר, ונעשה ממנו גוף הולד, ולכן הולד הוא מתגדל תוך מעי אמו מעט מעט, כי מתברר מעט מעט, ומתגדל גופו מאותו בירור, עד שנשלם להתברר, ומה שהוא סיגים גמורים שאין בו תועלת, הוא נעשה דם טמא, ואז כשיולדת, נפתח רחמה, ויצא ממנה דם טמא, שהם הסיגים, ויצא הולד מבורר ומתוקן, וכל הסיגים הללו, הם מאותן ח' ספירות שנתבררו כנ"ל, ונשארו ג"ס שלא נבררו כלל, ואלו הסיגים שלהם נשארו תוך מעוי דאימא, והג"ס עצמן יצאו לחוץ עם ז"א, כי בודאי שלא יצא חסר.