תוכן
א) ז"א היה תחלה ו"ק, ואח"כ נגמר לי"ס גמורות. באופן זה: שהנה קו ימין הוא חסד ונצח, ובהם שש פרקין, ואז תרין פרקין עלאין דחסד, מתחברים עם פרק עליון דנצח דאמא, והרי חכמה שלו מג' פרקין, מדה גמורה. וכן בקו שמאל, ב' פרקין עלאין דגבורה, מתחברין עם פ"ע דהוד דאמא. וכעד"ז בקו אמצעי.
שכיון שתבונה ממיתה עצמה עליו, שאז מסתלקין פנימית נה"י שלה, וחיצוניות שלה לבד נכנס בו, ובתוכם המוחין דז"א, לכן הם נעשין חלק מאיברי ז"א ממש ומגופו, ומגדיל ז"א ע"י נה"י דתבונה. ואמנם כשלא נכנסו עדיין רק ו"ק דגדלות, מתחיל לגדל, אך לא נשלם ראש דגדלות שבו, ועדיין חג"ת שלו נקרא רישא דיליה, וא"כ בהכרח שבזה הראש מחג"ת דיליה, יהיה ניכר גדלותו.
