תוכן

ט) ואלו השס״ה גידין, הם שס"ה עורקים, מן הכבד, ששם מדור הנפש, נוקבא, והם משתרגין בכל האיברים, והדם נתפשט בהם. ואם יעבור אדם על לאו א׳, אם הוא עורק העין, מסתמה, ואינו רואה, כי הטוב שבו, אינו מתגלה, ואין העין של הנפש משיג, שאינו מתלבש בו הנפש במלבוש ההוא, עד שיסיר אותו מום. ויש לאוין של דם, שהם למעלה ממתניו, ובכל הגוף. ויש של חלב, והם מכנגד מתניו ולמטה. אך כולם הם בנוקבא, הסובבת גבר, שס״ה ל״ת. לכן לפי ניצוץ נשמת האדם, כך מוכרח לקיים המצות של החלק ההוא, כי מי שהוא מבחינת מתנים ולמעלה, אין לו מצות ניקור החלב, כי אינו צריך לו, אך אם יאכלהו, ודאי שיפגום בו, אך לא יתגלגל מתחלה ע״ז. ולכן הראשונים, שהיו יודעין תליית ניצוץ שלהם, היו מתדבקים לקצת מצות, יותר מאחרים, והמשכיל יבין.