תוכן

ב) ועתה צריך ליתן טעם, למה באות יו"ד נעלמת בינה, ונגלית החכמה. ובאות ה', נגלית הבינה ונעלמת החכמה. והענין, כמ"ש בדרוש אחר, כי ב' כתרים דאו"א הם בגרון א"א, אשר שם הוא בחי' בינה דא"א, גם בארנו, בפסוק יומם יצוה ה' חסדו, כי יש ב' מיני חסד: א', הוא חסד עליון, אחר הבינה, אשר מקום זה הוא ברישא דכתפין דא"א, קודם ההפשטות והתחלקות הב' זרועות, ושם הוא מקום החסד העליון, הנקרא יומא דכולהו בס"ה. וכבר ידעת, כי לעולם חסד מצד הזכר, והנה האור הנמשך מגרון העליון דא"א, מתלבש (ירד ונתלבש) בחסד זה, וכאשר יצא לחוץ, אז אבא נעשה בבחינת החסד ההוא, והבינה נעשה בבחינת הגרון, לפי שהוא בינה דא"א, כי להיות גרון גבוה מהחסד, לכן מתלבש אור הגרון בחסד ההוא, נמצא כי אמא שיצאת מבחי' הגרון, היא יותר מעולה, והיא נעלמת תוך החכמה, וזהו בחי' אות יו"ד, שהחכמה נגלה בה, והבינה נעלמת בה, ואינה נגלית. אבל כאשר התחילו ב' זרועות דא"א להגלות (להתחלק) ולהתפשט, אז נתלבש חסד בגבורה, ומשם יצאו ישסו"ת, ואז היה הדבר להיפך, כי אבא טמיר וגניז יותר מן הבינה, לבן נרמזו באות ה', שהחכמה בהעלם, ובינה בגלוי.