תוכן

ג) וגם נלע״ד ששמעתי ט״א, כי הנה הז״א יונק מן הפנים דנה״י דתבונה, המתפשטים בתוכו כנודע, אבל הנקבות שהם לאה ורחל, יונקים מן אחוריים דתבונה, כי לטעם זה נקרא הזכר ונקבה, קדם ואחור, והנה עיקר תבונה הוא נגד לאה, כי רחל היא מתחלת אחר שנגמר יסוד דתבונה, אשר משם ולמטה מתגלה יסוד אבא. נמצא כי עיקר יניקת לאה, הוא מהתבונה, ויונקת מהאחוריים שלה כנ״ל. והנה אחוריים של התבונה, הוא רבוע של אהי״ה, שהיא בחי' אחוריים כזה: א׳, א״ה, אה"י, אהי״ה, שהוא גימטריא מ״ד. וגם מאורות ההם לוקחת לאה, ואור אחד מהם ניתן אל רחל, הנק׳ ת׳, לסבת היותה נגד ד״ס דז״א, תנה״י, שהם כל א׳ כלול מי׳, וי׳ מי', הרי ת'. ועוד אור א׳ שלוקחת ממ״ד אורות של לאה, הם א״ת ברחל. אמנם אור א׳ שלוקחת רחל מלאה, הוא עקב ענוה הנ״ל, שלוקחת רחל מלאה עקביים שלה, בתוך כתר שלה, והוא הארה מועטת כלולה בבחי׳ אור א׳ לבד.