תוכן

יב) וכאשר נחלק הישוב לבדו, שהוא מחציו דז״א ולמטה, עד סיום הרגלים, יהיה הנקודה האמצעית בפי היסוד דז״א, אשר נקודה זו נקרא ירושלים, שהיא באמצע הישוב כנודע, והיא נקודה דאתגלייא. ואמנם מצד האחור דז״א מחציו ולמעלה, אין בו דבר כלל, ומחציו ולמטה יש בו נקודה ג׳ באחור, אשר משם יוצא פסולת ושמרי המאכל, ומכאן יוצא הארה אל החצונים, וז״ס שהקליפה וע״ז נקרא צואה בלי מקום, וכמ״ש צא תאמר לו, כי משם הם נזונים. ומצד הפנים אי אפשר לחיצונים להתאחז, לכן הושם הצינור זה באחוריים, כי שם הם נאחזים וניזונים. וז״ס שיש ע״ז הנקרא פעור, אשר עבודתה בכך, לפעור עצמו ולהוציא הזוהמא אליה, כי זהו מזונה ממש, ואין שפע נמשך לה כי אם עד״ז. והנה יסוד דאבא הוא מן החזה דז״א ולמטה, והוא ממש מכוון מבפנים נגד נקב וצינור האחור הנקרא פעור. וזשארז״ל ע״פ ויקבור אותו בגי מול בית פעור, כי כל זמן שפעור עולה ומקטרג, רואה את משה קבור שם, שהוא יסוד אבא, ונטמן שם, ונרתע ושב לאחוריו, ואינו מקטרג על ישראל והדבר מבואר. ובענין פרעה מלו מצרים בארנו ענין זה של פעור, איך הוא קשור עם העורף שהוא פרעה, וע״ש היטב ושם נתבאר.