תוכן

ד) והנה תחלה צריך שתדע, כי לא יצדק לשון נקודה, רק אל בחי׳ היסוד, בין שיהיה יסוד דכורא, בין שיהיה יסוד נוקבא, אבל עיקרו הוא ביסוד נוקבא. וזכור כלל זה, להבין לשון הזוהר בענין הנקודה ההיא, והיא הנקרא נקודה אמצעית, כי בחי׳ נקודת היסוד הוא באמצעית הגוף, וא״כ צריך עתה להודיע, איך ג׳ נקבים הנ״ל כולם, הם בחי׳ נקודת היסוד, דכורא, או נוקבא. ואמנם ב׳ נקודות בדרך הפנים, שהם הטבור והיסוד, והנה הטבור הוא גם כן נקודת היסוד, כנודע שיסוד דאמא המתלבש תוך ז״א, מסתיים בחזה דז"א, ותכף תחתיו הוא הטבור, שהוא ענין יציאת האורות מיסוד דאמא, המסתיים בחזה, ומרוב הארתן בוקעים ויוצאין לחוץ במקום הטבור, לכן פי הטבור סתום, בסוד אמא עלאה, הנקרא עלמא דאתכסיא, וזה הוא נקודה דנטלה מאמא עלאה טמירא כו', כי היא נקודת היסוד דאמא, אשר בטבורא דז״א. ונקודה תתאה, (זו) היא פי היסוד דז״א ממש, ואע״פ שעיקר פי הנקודה אינו אלא יסוד דנוקבא.