תוכן

ד) עוד יש שינוי אחר, בענין המקום בעצמו, כי בז״א שנגמר יסוד דאמא בחזה שלו, יש הרחק גדול משם עד היסוד שלו, וכאשר יוצאין משם החסדים, הם נופלין ויורדין ממקום גבוה במרוצה גדולה. אבל גבורות היוצאין מיסוד דז״א, אל יסוד דמלכות, הוא סמוך ממש ונדבק בו, כי הרי נתבאר שמסתיים בסוף ת״ת דנוקבא, וכמעט שאין ניכר שם בחי׳ ירידה, כי כל זמן שמתפשטין ויורדין, נתונים בתוך היסוד דז״א, שהוא כמו מחיצה אליהם, ואינו נקרא נפילה, אבל כשנגמר היסוד דז״א, ואין מחיצה אליהם, אז נקרא נפילה.