תוכן

ז) ודע, כי מ"ש לפעמים מלכות דאבא, או מלכות דאמא, הפי', כי עטרת דיסוד אבא, אשר הם סוד מילה ופריעה. יסוד ועטרה. הנה עטרה זו אנו קורין אותה מלכות דאבא. וביסוד אמא יש בה נקודה אחת, הנקרא נקודת ציון. והב' עטרין הם מורישין לבניהם זו"ן, כדי שיזדווגו יחדו. וז"ס בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו. ומ"ש בעטרה, לשון יחיד ולא אמר בעטרות, אחר שהם ב' עטרין. הטעם, לפי שהחו"ג, תחילה הם נפרדין, ונחלקין לב' מוחין, בסוד ם דצלם, ואחר שיתלבשו תוך נה"י של אמא, אז נכללין החו"ג תוך יסוד אמא, ונעשים חד מוחא מוחא, סוד ל דצלם. ואז נק' חד עטרה, וזהו בעטרה שעטרה לו אמו, לשון יחיד. וזה סוד ש של תפילין, של ד' ראשין, ושל ג' ראשין. שמתחלה היו ד' מוחין, ואח"כ נעשו ג' מוחין לבד. וז"ס שהקב"ה מניח תפילין בכל יום, פי' שאו"א לא מתפרשין לעלמין, לתת חיות ומזון לזו"ן, כדי שיחיו העולמות. אמנם לתת להם עטרין כדי שיזדווגו זו"ן, אינו תלוי, אלא במעשינו הטובים, ובתפלתנו, וביחוד ק"ש, ואז מתעברת אמא, ומעטרת לז"א בב' עטרין, שהם סוד חו"ג. וז"ס שהקב"ה מניח תפילין.