תוכן

יב) וזהו ענין מיעוט הירח, שנאמר בה לכי ומעטי את עצמך. והענין, כי תחלה היתה המלכות עם ת״ת למעלה במקומה, מאחורי החזה שלו כנודע, ושיעור כל קומתה מראשה ועד רגליה, היתה שיעור נה״י של הזכר עד סופם, והנה כבר הודעתיך ובארנו, איך מתנוצץ אור של כל הספירה, בבריאה וביצירה ובעשיה, אמנם הוא האור המתפשט מהם, ולא הם עצמם. האמנם בחי׳ המלכות שהיתה תחלה בנה״י הנ״ל, הנה בעת מיעוט הירח, ירדה היא עצמה בהיכל ק״ק דבריאה, ושם באותו היכל, נכללו בה כל חלקיה, וכל שיעור קומה שלה, שהוא שיעור נה״י שלו, הם עתה בהיכל זה הז' הנ״ל, אשר הוא כללות ג״ר דבריאה, ושם תופסת שיעור קומה ההוא של ג״ר דבריאה, תמורת ג״ס נה״י של הזכר, שהיתה עומדת כנגדן כנ״ל.