תוכן

טז) כלל ב: דע כי ברישא דז"א, שם שורש הקליפות הנאחזין בשערות השחורות שלו, אך רישא דנוקבא, שורש הדינין לבד, ואין נאחזין שם הקליפות, והם אדומים. והסברא נראה להיפך. והטעם, כי ראה המאציל שאם שורש הדינין היה ברישא דז"א, היו דינין קשים עד מאד, כי דינין דדכורא קשין ותקיפין ברישא, כי הם מוחין מבחי' נה"י דתבונה נוקבא, והיו הדינין קשים מתגברין ונאחזין שם מאד. וכן אם היה שורש הקלי' למטה ברישא דנוקבא, אשר כל הקלי' סובבים אותה בסוד כשושנה בין החוחים, היו נאחזין שם תמיד, והיה העולם חרב. ולכן, ראה המאציל העליון בחכמתו לשנות הסברא, והיו שורש הקלי' יונקים מרישא דדכורא, אשר האור בא עליהם מרחוק, ואין יכולין להתאחז שם כמו אם היו למטה ברישא דנוקבא. וכן שורש הדינין למטה בראש הנוקבא, אשר מוחין דילה מנה"י דז"א זכר. אשר שם החסדים מגולין, והם נייחין ברישא, ובזה יהיו הדינין ממותקים.