תוכן

טו) מ"ב. ד' כללים כלל א: הנה א"א יש לו שערות רישא, שהם חוורתא והנימין הנמשכים מאחוריו, ויש לו שערי דיקנא הנמשכין מלפניו. ומקום סיום ב' בחי' אלו הם עד טבורא דלבא, כנזכר באדרא. וביאור טבורא דלבא הוא, שת"ת דא"א נקרא לב, ונקודת מחציתו, נקרא טבורא דלבא. כי טבורא דגופא הוא, בסוף ב' שלישים של ת"ת.
והנה גופא דיליה מן הגרון עד חצי ת"ת, מתלבש א"א ע"י או"א, אך ב' בחי' שערות הנ"ל, מלבישין לאו"א מבחוץ, מאחוריהם ומלפניהם. ונמצא, שב' בחינת שערות מגיעין עד טבורא דלבא שהוא חצי ת"ת, ומסתיימין שם, וגם שם מסתיימין או"א. ומשם ולמטה, מלביש ז"א את שארית א"א (ואו"א), ונמצאו ב' בחי' שערות אלו, מגיעין עד רישא דז"א פנים ואחור, ואינם נכנסין בו, כי אינם ארוכים, ואין שיעורן אלא עד שם בשוה, ומהם נמשכין חיות ושפע אל שערות דרישא דז"א, שאע"פ שהם שערות והם דינין, עכ"ז להיותן שערות דא"א, הם יותר רחמים גמורים מן הרחמים דז"א. ומשם ולמטה, ז"א, אין לו שערות חופפין עליו, לא מפנים ולא מאחור, כמו או"א. וז"ס, ואנכי איש חלק, בלא שערות דא"א להלבישו.
אמנם השערות, מהם יונק ז"א עצמו, אך החוורתא, מנהירו דילהון ירתין צדיקיא ת' עלמין דכסופין דעלמא דאתי. וכבר נתבאר במ"א, שבבחי' א', השערות מעולים מן החוורתא, ובבחי' אחרת הוא להיפך. ודע שאין נמשך אל הז"א משום א' מן החוורתא, רק מחד ארחא דאזיל בפלגותא דשערי, ומשם נמשך אל ארחא אחרא דרישא דז"א בפלגותא דשערי ג"כ. ומד' חוורתא נשלם י"ג תקונים, כנודע, וט' חוורתא דפנים נעשה בז"א ט' תקונים, ככתוב אצלינו במ"א.