תוכן

טז) והנה באדם, יש לו חיות פנימי, שהוא נר"ן. ולא היה מספיק זה האור להאיר בחומר הגופני שלו, ולכן צריך שיהיה לו ג"כ נשמה לנשמה מקיף מבחוץ. כי בהיות הנשמה שבפנים בחינת אמא, והנשמה לנשמה (נ"א והמקיף עצמה) מקיף אותה מבחוץ בהי' אבא, ששניהם הם בחי' או"א דלא מתפרשין לעלמין, הנה האו"פ דאמא מרוב חשקו להדבק בשל אבא, מכה ויוצא בחוזק, ועובר דרך הגוף החומרי, ומאיר בחוץ, (נ"א ומשם) ושם נדבק באבא. וכן להיפך, אור אבא עובר ונוקב ונכנס מבפנים, ושם נדבק באמא. וע"י זה, הגוף מתקיים, שמאירין בו מכל צדדיו.