תוכן

טו) מ"ק בכל בחי' ובחי', יש ד' מציאות, שהם: א', כלים. ב', נר"ן פנימים. ג', חיה מקיף. ד', יחידה מקיף אל מקיף. וב' בחי' אלו האחרונים, הא' נקרא חיה, שהוא מקיף א', ונקרא נשמה לנשמה, והוא מן החכמה, בסוד והחכמה תחיה את בעליה, וכן חיי"ם גימטריא חכ"ם. והב', שהוא מקיף הב', נקרא יחידה, והוא מן הכתר, לפי שאין נוקבא לאריך, כמו שיש לז"א, לכן נקרא יחידה, ואין שני, דעליה אתמר כי אחד קראתיו וגו', וז"ס מ"ש רז"ל, ה' שמות יש לנשמה, והם נגד ה' פרצופים: נפש מלכות. רוח ת"ת. נשמה בינה. חיה חכמה. יחידה כתר. והמלכות יש בה כל הה' בחי' אלו, כי היא עצמה נפש, ומאיר בה נפש של הת"ת, והוא רוח אל המלכות. ובינה נפש שלה, נשמה למלכות. וחכמה נפש שלו, נשמה לנשמה למלכות. ונפש כתר, יחידה למלכות. וכן בת"ת, יש בו בחי' רוח של מלכות, נפש אליו, והוא עצמו רוח. ורוח בינה נשמה אליו, ורוח מאבא חיה אליו, ורוח מכתר, והוא יחידה אליו. גם בבינה, יש נר"ן מצד עצמה. ונשמה דאבא, הוא חיה. ונשמה דא"א, היא יחידה אליה. גם באבא יש לו כל ד' בחי' אלו', חוץ מיחידה, שנוטל מן חיה דא"א.