תוכן

א) כאשר היו הי' ניקודים קודם התיקון, הנה הג"ר יכולין היו לקבל אור העליון, אך הז"ת לא היו יכולין לקבל אור העליון. כי אותו האור היורד מלמעלה, היה בו פרצוף שלם, וע"כ הוצרך התיקון, כי אחר שיתוקן ויעשו פרצוף, יוכלו לקבלו. ואחר שנתקנו ג"ר א"א ואו"א, אז א"א אסף אליו נה"י שלו, והעלם למעלה בג' אמצעית שבו, ושם נתלבשו בתוכם של חג"ת שלו, והטעם, כי מתחלה כל הקלקול שהיה בז"ת היה, מפני שנה"י הם דינין כנודע, והיו רוצין הם להתגבר על הרחמים, שהם חג"ת, והיו רוצין לעלות עד מקום האמצעים, כדי להלבישם, ולכללם בתוכם, ובזה יתבטלו הרחמים, בהיותן נתונין תוך הדינין, ולכן יתבטלו.