תוכן

כ) אמנם מה שהיתה הנפש מתפשט תוך הגוף, בשס"ה גידין, שהוא דם, בסוד כי הדם הוא הנפש, עתה מסתלק משם, ונאמר אני ישנ"ה, בגימ' שס"ה, כי השס"ה גידין של דם הוא מהנקבה, הנקרא אני, והם הישנים, ומסתלק כל כח הנפש בתוך הלב לבדו. ובזה תבין, למה האדם מתעורר תכף מתוך שינתו, כי אין לו צורך רק שיתפשט מן הלב בתוך הגידין. וזה סיבת אדם המצטער, כשידו מונחת על לבו בשינתו, כי הנפש אינה יכולה לדפוק ע"י הדם בשאר איברים, ואז האדם צועק, ואינו יכול לקום מאליו, עד שיקראוהו ויעורר נפשו, ואז יכול להתפשט באיבריו בכח חוזק הקריאה.