תוכן

ג) וז"ש בתיקונים די"ב ע"א, ונפשא איהי כללא דאתוון, ואיהי שותפא דגופא. ורוחא איהי כללא דנקודין, דנהרין בעיינין. ובענין זה יובן, מאמרי התיקונים, כי פעם יאמר שאותיות הם גופין, כנזכר שם קודם לזה, וז"ל, יזהירו אלין נקודין, דנהרין באתוון וכו', וכלהו נהרין בעיינין דגופא, בגנתא דעדן. וכן בתיקונים די"ו, אמר בפירוש דאתוון אינון לגבי נקודים, כגופא לגבי רוחא. ובמקומות אחרים מצינו, כי אותיות נפש, ונקודות רוח, כנזכר די"ג. ולהבין הענין, ג"כ נדקדק בדבריהם, באומרו דאתוון לגבי נקודין, כגופא לגבי רוחא. והרי הנפש, מדריגה ממוצעת, בין הגוף והרוח, והליל כגופא לגבי נפשא.