תוכן

ב) וז"ס, זרע יעבדנו, שמשעה שנזרע, נותן בה הצורה השכלית (נ"א שנזרעה נתנה הצורה בה) שהוא הנפש, אשר בכחה מצטייר החומר, ונעשה אברים, שהוא בית קיבול אל הנפש. דוגמת אומן, הנופח בכלי זכוכית, וע"י הרוח הנכנס בתוכו, מתפשט חומר הזכוכית ונעשה כלי. וז"ס, ויפח באפיו נשמת חיים, כאומן הנופח בנפיחה תוך האפר והחומר. לכן, הנפש משעת זריעה, אינה נפרדת לעולם מהחומר, ואף כי אחרי מותו, נפשו עליו תאבל, עד תחיית המתים.