תוכן

ב) גם דע, כי כמו כשאנו רוצין להמשיך נה"י לז"א, אנו עושין זווג בין חו"ב, כדי שיתנו מוחין לז"א, ואז ע"י כח זה נתוספים לו נה"י, כנודע, גם או"א להיות להם נה"י, הם צריכין תחלה לזווג א"א, כי כמו שתמצא שזו"ן נאצלו ע"י זווג או"א, והוצרכו להיות בסוד עיבור, כן היה באו"א, כי הוצרך להם זווג עליון שבפה דא"א, ושם הזווג כיצד, בינה שבגרון מעלה מ"נ, מן הה"ג שלה, והם אותיות אחע"ה, כי כבר נתבאר בשער א"א, כי הבינה עומדת בגרון, ואותיות אלו הם אותיות הגרון, והם ה"ג שבה. והחיך שהוא חכמה, הוא מוריד מ"ד, ה"ח, אותיות גיכ"ק. ונזדווגו יחד, ע"י דעת, המכריע, הלשון שביניהן, סוד ברית הלשון.