תוכן

יג) בחינה ד׳, מ״ב, היא בזמן שנקרא קטנה, שהיא עד י״ב שנים ויום א׳. והענין, כי אין האשה נתקנת, עד אחר גמר תיקון האדם. וכמ״ש לא טוב היות האדם לבדו, כי אחר שנתקן האדם, והיתה חוה עדיין בסוד צלע לבד, אז תיקנה ועשאה עזר כנגדו שלימה. כי כן אנו רואים בחוש הראות, שלעולם האיש גדול בשנים מהאשה. ונמצא כי אחר שנכנסו מוחין דז״א והגדיל, אז מאירין מוחין אלו בנקבה, ונגדלת גם היא. וכמו שאין הז״א גדל, עד שיגמרו כל המוחין לכנוס בו, והוא עד תשלום י״ג שנים ויום א'. כן הנוקבא אינה נגדלת, עד שיגמרו כל המוחין לכנוס בה, והוא עד תשלום י״ב שנים ויום א׳, ואז תקרא נערה כמ״ש.