תוכן

ה) והטעם הוא, כי כאשר הלביש היסוד את הת״ת, היה עביו שוה אל שאר הקוין. אבל כאשר גם המלכות עלתה, והלבישה גם היא את היסוד, יש שם עובי ג״ס, לכן נתוסף שם עובי נקודת המלכות, ונעשית כעין פסיעה היוצאת בחוץ בסוף הו', ואז ע״י העיבור נגדלה, ונעשית כשיעור כל קומת היסוד של ז"א. ואמנם שיעור מדת היסוד, הוא רובע מדת הת״ת, כנז׳ זוהר בלק דף ר״ד, על ומספר את רובע ישראל, דשיעורא דגופא הוא ד׳ בריתות, וברית רובע ישראל הוא, כשעורא דגופא דז״א ע״ש.