תוכן

ב) ואמנם הטעם, למה נתפשטו עד מקום החו"ג, ולא נתפשטו עד מקום נ"ה. הענין הוא, כי הנה קודם שנתפשט הכתר דרך קו האמצעי, היו החו"ב מאירין זה בזה, שלא ע"י הפסק ביניהן כלל, עם היות שהיו בבחינת אב"א, אבל אחר שנתפשט כלי הכתר עד ת"ת כנ"ל, אז הפסיק ביניהן, ואז פשוט הוא, שבא קצת הפסד אל או"א, שהיו מתחלה מאירין זה בזה, משא"כ עתה, ולכן לא היה בהם כח להתפשט בכל אורך הקוין עד נ"ה, אבל עכ"ז מקבלים קצת אור מן הכתר שנתפשט ביניהן, באופן שבבחי' אחד, נמשך להם תועלת בהתפשטות הכתר. ובבחי' אחרת, נמשך להם הפסד. ולכך היה להם כח להתפשט, אך לא בשלימות.