תוכן

י) (והדד בן בדד, הוא הת"ת, ונקרא כן, כמה שנודע, כי לפעמים אבא ויש"ס, נעשים חד פרצוף. וכן בבינה ותבונה, חד פרצוף, וזה מה שהיה תחלה מקום היסוד דבינה, הוא עתה מקום החזה של בחי' כל הפרצוף, ושם נעשו הדדים, וזהו הדד בן בדד: ב"פ דד, שהם בחזה הת"ת. וכן אותיות בדד, ב' דד. ובמות זה המלך, צמקו דדי בינה, כדרך האשה שדדיה צומקים, במות הילד שלה. והיא בחי' התפשטות הה"ג ביסוד אמא עלאה, כנזכר בפ"ו, שנפלו אז, אשר הם דם, ונעשו חלב, ועתה צמקו).