תוכן

ד) ד׳, ענין זמני העיבור, עיין בביאורנו עליהן, כי יש בפנימית וחיצוניות. ומה שמצאתי כאן בחילוף כתבתיו, וזה הענין, כי סוד העיבור של ט' חדשים, כדי לעשות מוחין לז״א, כדי שיוכל להוליד, לכן נתקשרו ו"ק דא״א בג״ר חב״ד שבו, בא״א עצמו, שהם מוחין ממש, ועי״ז נעשה לז״א מוחין, בסוד עיבור דט׳ חדשים. והנה עיבור זה של ט׳ חדשים, הוא לצורך חיצוניות ז״א, ויוליד בחי׳ עולמות. אבל עיבור ז׳ חדשים, הוא לצורך פנימית ז״א, שיוליד בחי׳ נשמות. והענין, כי לצורך פנימית ז״א, הוצרך שיתקשרו ט״ס דא״א, בז׳ דגלגלתא דיליה, כנזכר בס״ד, ואלו הז׳ דגלגלתא, ד׳ מהן, בחי׳ מקיפים. וג׳ מהן, בחי׳ מוחין. ואלו יתלבשו למטה בת״ת, בתוך המוחין, כדי שיוכל לברא פנימית נשמות בכל העולמות. והנה בהצטרף י״ב וט׳, גימטריא אהי״ה, שהוא סוד עיבור, כנודע מהזוהר.