תוכן

ג) ג׳, מעיקרא היה הת״ת בסוד ו"ק לבד, ולמה הוצרך לעיבור ג׳ גו ג'. והענין, כי תחלה נאצלו י׳ נקודות, כל א׳ כלולה מי', והקשר שהיה להם, שהיו מקבלות זו מזו, כפי סדר המדרגות. ותחלה היו הנקודות האלה, בסוד העצמות פנימים, והיו כל הכוחות כלולים בעצמות, ולא ניכרין כל אחד ואחד לעצמו, רק כדמיון הנשמה, הכלולה מראיה ושמיעה כו', אבל אינם ניכרות בה כ״א לבדה, וע״י הגוף מראה כחותיה. וכל הי׳ (נ״א הה׳) כחות הכלולין בה, א׳ א׳ לבדו, כיצד השמיעה באוזן כו', וכן היה באצילות הזה, כי נתקנו. והיה התיקון, כדי לעשות להם כלי א׳, מגביל הרוחניות האלו, ובו כלי לשמיעה, וכלי לראיה, וכיוצא בזה, וזה התיקון שנתקן תחלה בא׳׳א, והוא הכתר. אח״כ עשה מב׳ נקודות השניות, שהם חו"ב, ב׳ פרצופים גמורים כלים, והם או״א, והז״ת נידחו כולם למטה, במקום המלכות. ולכן הוצרך לסוד העיבור, כדי ליחדם, ולכלול ג׳ בג׳, כדי שמכל הו' נפרדין, יעשו פרצוף א׳. ואז עדיין הם בסוד העצמות. ואח״כ בסוד הלידה נעשו הו׳ אחדים ונעשה להם כלי א׳. ואח״כ ע״י המוחין נגמר ונשלם הפרצוף.