תוכן

יא) המדברת, יותר פנימי מכולם, והוא מחלק האש אשר בכל יסוד מארבעתן, ויש בו נפש המרכבת והצומחת והבהמית, ונוסף בה פנימית מכלם, והיא נקרא נפש המדבר, ויש שקראוה נפש שכלית, וזו נקרא בספרים נפש הג' העליונה שבשלשתן, ולכן מלבד הטבעית והרצונית שיש בה, נוסף בה הבחירית, כי אין בחירה אמתית אלא בשכל כמ"ש. ויחלק לב': שכל מעשיי, ועיוני. ואמנם המעשיי, הוא נחלק לב': המעשיי, והמחשביי. המעשיי, הוא לעשות מלאכות גופניות מחוץ לגוף, כמו הזריעה והבנין כו', כי הם תועלת להכין מזון לגוף עצמו, שהם הכנות חיצוניות לגוף, ואינם כמלאכות האכילה וההילוך והדיבור כו', כי הם תועלת להכין מזון לגוף עצמו, אשר הם באים מכח המתעורר כנזכר. והמחשביי, הוא לחשוב איך יעשה אלו המלאכות החיצוניות לגוף. אך העיוני, אינו כי אם להשכיל צרכי הנפש לבדה, והוא להכיר חכמות הנפש, כמו חכמת התכונה, והטבע, וכיוצא. ולדעת ההפרש האמת מן השקר, בענין ידיעת אותם החכמות, שאין להם צורך לגוף אלא לנפש לבדה, ואינו כשכל המעשיי, שהוא לחדש מלאכות חדשות של מעשה הגוף, ולשנותם ממלאכה למלאכה. אך השכל עיוני אינו, רק לדעת הדברים כפי אמיתתם לשנותם, וגם כי הוא לצורכי הנפש ולא לגוף כמו המעשה, וע"כ זה השכל העיוני, יתוסף בו ענין הבחירה כנ"ל, כי אין נקרא בחירה אמיתית, אם יבחר בדבר זה להיותו יותר נאהב לו מזה, אם שתיהן שוין, כי זה נקרא רצון. אך אם יבחר באמת שהוא מה שהוא כך, וירחק השקר שהוא מה שאיננו כך, זו נקרא בחירה אמיתית, כי בוחר באמת להיותו אמת, לא מפני שהוא יחפוץ בו, וגם כי הוא אמת, אלא מפני שהכיר בו שהוא האמת בענייני הנפש, שאין שם רצון ממנו, כמו ענייני הגוף שהלך אחר רצונו בו.