תוכן

ד) והנה הד' נימין דאחורי רישא, הם נמשכין עם הד' חוורתי דאחורי רישא ג"כ, כנ"ל פ"ט, ונמשכין על העורף דא"א, ונגדין על רישא דז"א, סוד הט"ל, כמש"ה שראשי נמלא ט"ל, ואינם נמשכין דרך האודנין, כי שערא אתפני מע"ג אודנין דא"א, כמ"ש הטה אזנך ושמע וגו', כנזכר באדרות רבא וזוטא, וכן בתיקון ע' דקכ"ב, ולכן אינם מכסים רק העורף לבד. וטעם הדבר, במקום שכלין שערות הראש שהוא העורף, שם הוא לבן פנוי בלי שער, ועם היות שהחיצונים והקליפות כל אחיזתם באחוריים, כי לכן נקרא אלהים אחרים, והבן זה, ובפרט בעורף, וז"ס כי עם קשה עורף הוא. אמנם בא"א, א"א אל הקליפות להתאחז שם ח"ו, אמנם מרחוק אפשר להם להסתכל ולהביט ולזון עיניהם משם, ולכן הושם אלו הד' נימין דשערי, לכסות על העורף הלבן, שלא יזונו עיניהם משם. וז"ס באדרת נשא קכ"ט ע"א, דנגדי מאחורי עד כתפוי, דלא לאחזאה קדלא כו', ונמשכין עד רישא דז"א, כנ"ל בפ"ט.