תוכן

ח) ונבאר דרך אחרת, בענין שם ההויה הכוללת כל האצילות, ועמה יתבאר ענין מציאות זו"ן, שניהם יחד בסוד העיבור. והענין, כי אע"פ שתראה שלא הזכרנו בכל הפרקים האלו, מה נתחדש בנוקבא בענין העיבור, בודאי שגם היא היתה עמו, וגם היא נגדלה מדרגה אחר מדרגה, דוגמת ז"א ממש, וכל בחינותיה נבארם בש"ו ח"א בע"ה. ונבאר פה כללות הענין, איך היו שם זו"ן יחד בזמן העיבור. הנה נודע משז"ל בפסוק אשה כי תזריע וילדה זכר, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה. והענין, כי הנה חו"ב הם זכר ונקבה, והם ב' אותיות י"ה שבשם ההויה הכוללת כל עולם האצילות כנזכר, ואות י' במילואה יש בה שלשה אותיות והם יו"ד. ונודע מ"ש בזוהר ובתיקונין, כי י' אבא, ו' ברא, ד' גינתא, דאיהי ברתא. והנה אבא הוא אות י', שהם י"ס דיליה, וכאשר מזריע טיפת מ"ד להאציל את ז"א כנ"ל בפ"ט, צריך שתהיה טיפה זו בהכרח כלולה לצורך זו"ן יחד, כי גם בת הנקבה, ע"י כח האב נעשית כנודע, והנה שניהם היו נרשמים אז בו, והם ו"ד, ו' ז"א, ד' נוקבא.