תוכן

ב) והנה אות ה נחלקת: לד"ו. והד' היא תבונה, כנודע בש"ד ח"ב, והו' הוא זעיר אנפין שבתוכה, בסוד עיבור, בסוד ו' קטיעא, זעירא בלי ראש, ובבחי' חצי גוף לבד, ונחלקת מגוף הד', וכמשז"ל מפני מה כרעיה דה"א תליא, להורות שהוא בחינת העובר, שהוא בתוך אמו, גוף נפרד ממנה. ונמצא כי הג"ר דז"א, לא נתגלו כלל אפילו ע"י העיבור, כי הרי לא נכללו אלא נה"י שלו בחג"ת שלו, ולא היו שם ג"ר, שאפילו הו"ק לא יכלו לעמוד גלויים, רק הג' לבד נתגלו, שהם נה"י. וחג"ת היו טמונים ומלובשים ונכללים תוך הנה"י שלו, וסיבת הדבר, מפני שלא היה מלביש רק לנה"י דא"א, ומשם היה נשפע, וכיון שלא היו רק ג', גם הוא לא נתגלו בו רק הג', אמנם כיון שנה"י דאריך נכללו בחג"ת, א"כ גם נה"י דז"א, קבלו הארה מחג"ת דאריך, אלא שהיא ע"י התלבשותם והתכללותם תוך נה"י. וכן בז"א, החג"ת שלו קבלו הארה בסוד התכללותם תוך נה"י שלו, באופן שהחג"ת שלו הם בכח ולא בפועל, ומכ"ש שהג"ר שבו, כמעט אפילו בכח לא היו אלא בדקות רב כנ"ל בפי"ב.