תוכן

כז) ואמנם מ"ש מ"ב זיווגים, יכולים אנו לפרשו מלשון זווג, פירוש: שאלו המ"ב אתוון, הם סוד הזווג, אמנם הענין הוא, שנודע שאין נקודה דלא אתכלילת בחבירתה, ימין בשמאל, ושמאל בימין, ואם כן הם מ"ב זווגים, ר"ל כפולים, שכל אחד הוא זווג א', שהם ב' ב'. וגם ט"א, שאין לך נקודה דלא אתכלילת מעילא לתתא, ומתתא לעילא, א"כ הרי הם מ"ב כפולים. גם סוד הענין כמש"ל, שאין לך טפה יורדת מלמעלה שאין טיפין עולים כנגדה, ואלו הם מ"ב זווגים. וז"ש כמה דיוקנא דברית אזדרע כו', כי כמ"ש אצלינו, שיש שם מ"ב באצילות, ושם מ"ב בבריאה, ושם מ"ב ביצירה. אך בעשיה לא יש. ונמצא עתה, שירמוז ג"כ לענין זה, שכמו שהזכר בעצמו עם נוקבא, הכל באצילות הם סוד מ"ב זווגים כפולים, זכרים מזכר, ונקבות מן הנקבה. כן הענין שכל האצילות, נעשה אח"כ בחינת פרצוף א' לבד, זכר, בערך בריאה ויצירה, שהם עלמין דנוק' ואז המ"ב דאצילות, הם סוד מ"ב אתוון: פשוט, ומלא, ומילוי המילוי, דשם הויה דאצילות. ועולים כנגדו ב' מ"ב אחרים, שהם סוד ב' טיפין דנוק', והם מ"ב זווגים כפולים, שהוא מ"ב דבריאה, ומ"ב דיצירה עכ"מ.