תוכן

כו) פי': כי הנה ו' דשמא קדישא, דיוקנא דברית, כי היסוד ארוך, דומה לאות ו', וזהו דיוקנא דברית. והנה זה הו', סוד חוט השדרה, המושכת הטפה ממוח שבדעת, לתתא ביסוד, שאחר שנזדווגו בסוד זווג העליון, ג"כ בסוד הפה כנז', שהם הנשיקין, והם שתי אותיות י"ה מהויה, אז אח"כ נתפשטה הטיפה ההיא שיצאה מאותו הזיווג העליון, וירדה דרך חוט השדרה שהוא ו' דהוי"ה, ואז נתפשטו ה"ח מחסד עד הוד, ואח"כ כללות הה"ח נתפשטו ביסוד, ונשלמה אות ו'. ונמצא שתחילה היתה הטפה אות יו"ד, ואח"כ נתארכה ונעשית ו' בו"ק שנתפשטה בהם, וזמ"ש בתיקונין תיקון כ' דמ"ו, האי טיפה אתארכת בעמודא דאמצעיתא, ואתעבידת אות ו' ע"ש. ואחרי התפשטות ה"ח שם בגופא שהוא אות ו', שם הוא בסוד מ"ב, שאלו הו"ק הם סוד ו' שמות ראשונים דשם מ"ב, ולפי שכבר ידעת שכל קצה כלול מכל הו"ק, לכן בכל שם יש ו' אותיות. אח"כ אותו הרגל של הו' הדק מאד התחתון, הוא נקודת העטרה של היסוד, דמות י' קטנה רגל הו', גם היא כלולה מכל הו"ק, ולכן היא צורת קוץ, שהיא ו' קטנה דקה, וזו הו' הוא שם השביעי דמ"ב, ויש בו ג"כ ששה אותיות לטעם הנז'. וזו הנקודה היא הנכנסת ביסוד הנקבה, שהיא ה' דהוי"ה, בנקודת ציון שבה, ואז נקרא גמר ביאה, כמ"ש בגמרא. ונמצא ששם זה האחרון, הוא בחינת העטרה שהוא מלכות שביסוד, וגם שהיא נכנסת ביסוד דמלכות, ולכן שם האחרון של מ"ב, מכנים אותו בזוהר אל המלכות. ואמנם עם מ"ש, יובן איך שם מ"ב כולו בו"ק דגופא, והם שבעה ווין כנזכר. והנה לעיל נתבאר, כי הזווג תחתון דיסוד, אינו נמשך מהמוח עצמו, אלא מה"ח אחר שנתפשט בגופא, ויובן היטב עם מ"ש כאן, כי אחר זווג העליון דנשיקין, נמשכו החסדים למטה בגופא, ובאותה הבחינה שנתפשטה שהוא שם מ"ב הנז', משם ממשיך היסוד טיפת החסדים דזווג התחתון אל הנוק'. באופן, שבכל זווג יש שני זווגים: עליון, ותחתון, על סדר הנז', והבן זה מאד, כי הוא כלל גדול, הרי שמ"ב אותיות כלולין בטפה זרעית הזו.