תוכן

ג) עוד ט"א ג', בעבור התבונה, והוא, כי נתבאר בח"ב פ"ח, וגם נתבאר לעיל פרק י"ג, כי הצלם הזה דמוחין דז"א, בא מלובש תוך התבונה, ובחי' צ' דצלם שהם המוחין הפנימים, הם מתלבשין תוך נה"י של התבונה. ונמצא, כי הדעת מתלבש ביסוד התבונה, והנה מצינו כי התבונה בכלים החיצונים שלה, אין בה בחי' יסוד כי הנה ג' בחי' כלים יש בכל ספירה כנזכר בפי"ג, והנה ביסוד התבונה יש ג' כלים, והם: עור, ובשר, ובשר יותר פנימי בפנימיות הרחם. והנה עור החיצון אין שפתותיו נושקות ודבקות זו בזו, כי פה היסוד שלה הוא רחב שם. אמנם ב' בחי' הבשר, הם שפתותיהם נושקות זו בזו, וסוגרים פי הרחם שלה. ולכן בזמן העיבור, שהמוחין שלו הם מלובשים בכלים החיצונים של התבונה, ואין שם בחי' יסוד כנזכר, להעלות בחי' לבוש להתלבש בו מוח הדעת, לכן לא ניתן הדעת בעובר.