תוכן

ב) והנה כבר נתבאר, כי שקר אין לו רגלים. והענין, כי נ"ה הם ב' רגלין, אך הקליפה נאחזת בהוד, ירכא שמאלא, ונעשין מהוד דוה. אך ברגל הנצח אין לו אחיזה, נמצא שאינה נאחזת בב' רגלים, רק ברגל אחד לבד, שהם רגל ק' דשקר. והנה נ"ה נק' לימודי ה', והבינה עד הוד אתפשטת כנודע. ונק' למד, להורות שמתפשטת עד ב' למדין, שהם נ"ה, לימודי ה'. ומשם זה סוד החשמ"ל ההוא, והבן זה שאותה קליפת נוגה, הוא סוד הז' מלכים שנשארו למטה, בין הקדושה והקליפות. וזה החשם להיותו מלך הג', שהוא גבורה, לכן הוא העיקר המפתה לאתתא כנזכר בפרשת ויקהל דף ר"ב ע"ב, והוא בכח מה שנתאחזה בהוד כנ"ל וזהו חשם, חש וממהר ליטול אור ם סתומה שהוא יסוד דנוקבא, והבן זה. ולפי שלא ינק ולקח גם מן הנצח, לכן חסר ממנו אות ל' דחשמ"ל, ולכן חשם כי הל' הוא הנצח לימודי ה' ולהיות כי חשם נוטל ה"ג מנצפ"ך, לכן לא נזכר בשום מלך מארץ פלוני, אלא במלך זה בלבד, שנאמר בו מארץ התימני, כנודע. וארץ תימני הוא ארץ אדום ששם מלכו כל המלכים, כי כולם מבחינת המלכות הם, שלכן נק' מלכים, כנזכר בא"א, והנה המלכות נקרא ארץ, וזהו חשם מארץ, ר"ל שלקח ה"ג, מארץ תימן, כי ארץ מורה על הגבורה, חמשה אותיות אלהים, ובמילוי אלפין גימטריא ארץ.