תוכן

ד) והנה דברים תמוהים הם, מאחר שיש דעת ויש לו מוחין, אפילו בימי עיבורו, איך הוא משתנה בדעתו בכל הזמנים הנז', כנז'. אך סוד הענין הוא, כי הקטן כל זמן שהוא קטן, הוא תכלית הגבורות והדינין, כמו שנראה בחוש הראות, כי הקטן הוא אכזרי, ובעל חמה יתירה, וכעס הרבה, וכל מה שהולך וגדל, מתיישב בדעתו, ומתבטל ממנו הכעס והחמה והאכזריות, כי הזקנה והשיבה גורמת רחמים, אך הקטנות גורם האכזריות והדין, וזהו טעם למה נקרא ז"א בשם זעיר, ואו"א נק' זקנים, ואריך עתיקא דעתיקין, בסוד השיבה הגדולה מהזקנה. והטעם, כי הנהו אריך הוא תכלית הרחמים, וכמ"ש באדרא דף קכ"ט, לית שמאלא בהאי עתיקא, כלא ימינא, ורחמי בגו רחמי, ולית ביה דינא כלל. ואו"א יש בהם גילוי מועט מאד אל הדינין, ונק' זקנים, אך לא עתיקין. וז"א, להיותו בחי' דינין וגבורות המתגלים בו, דאית ביה ימינא ושמאלא, וכמה גבורן סומקים אתפשטו בה, ואפילו ברישיה, כנז' באדרת נשא, לכן נמשל לקטן, ונקרא ז"א, הרי נתבאר כי הקטנות גורם אל הדינין, והזקנה והשיבה מורה רחמים.