תוכן

א) הנה אכילה כבר נתבאר שהוא בחסד, ואמנם תחילה היא נמשכת מן החכמה שהוא אבא, והנה מן החסד של החכמה, שהוא שם ע"ב דיודין כמנין חסד, כי אעפ"י שכל החכמה היא שם ע"ב, כבר ביארנו לעיל כל בכל בחי' ובחי' יש הויה א', ובכל פרטי ופרטי, ולכן גם בחסד של החכמה, יש שם ע"ב דיודין כמנין חסד, אז הוא נמשך לאמא, ומלביש את אהיה דיודין הב' של הבינה שבבינה, כי מבינה דבינה משם נמשך המזון. ואז להיות כי זה אהיה הוא בראש של הבינה, בסוד מוח בינה שבבינה, ולכן הוא גדול משם ע"ב שהוא בחסד דחכמה. כי להיות שאו"א כחדא שריין, לכן בודאי שהראש של הבינה, יהיה עליון מהו"ק של החכמה. משא"כ בזו"ן. ואז מתלבש שם זה דאהיה דיודין של בינה שבבינה, תוך החסד של החכמה שהוא שם ע"ב, ושניהם מתפשטים עד החסד של הבינה, ומשם נמשך האכילה לזו"ן כנזכר.