תוכן

ו) וא"ת כי הרי אלו החשבונות אינם שוים, כי מה שאמרנו כי ג"פ י"ה בגי' מ"ה, הוא מבחי' אותיות הפשוטות, ובחינת מ"ה שבשם מ"ה, הוא מספר עשרה אותיות המילוי, ואיך יתקשרו ב' בחינות אלו השונות, אעפ"י שהם שוים במספרם. וי"ל, כי בודאי כאשר שני החשבונות שוים במספרם, וגם הם מבחי' א', פי' כולו מפשוט, או כולו ממילוי וכיוצא, ודאי שנשארים יחד למעלה כנ"ל, בלתי שום טענה אחרת, אך כשהם מב' בחינות שונות, אעפ"י שהם שוים במספרם כמו שהוא בנדון דידן, אינם נשארים יחד למעלה, לולי מחמת טענה. וכשהם מב' בחי' שונות, וגם שאינם שוים במספרם, אז אפילו ע"י טענה אינם נשארים למעלה. והנה בנידון דידן, אם חשבונות שוים, אלא שהם מבחי' שונות, ולהיות שיש שם טענה הם נשארים למעלה. וטענה זו היא, כי הנה לעיל פירשנו כי הי' אותיות דמ"ה נשארו למעלה עם ס"ג, בסוד עשרה אותיותיו, להיות חשבונם שוים, ומבחינות שוות, כי כולם מבחי' אותיות דמילוי בצורתם, והיה מוכרח להתעכב שם בלתי טענה, ועתה אנו מפחדים, כי כיון שנשארו שם עשרה אותיות דמ"ה, עם עשרה אותיות דס"ג, הנה גם המספר של מ"ה, ירצה לעלות עם שרשו, שהם עשרה אותיות דמילוי מ"ה בצורתם, ואז ישאר כלי הת"ת בלתי הארה, ולא יוכל לקום בעת התחיה, כי המספר נגרר אחרי האותיות. ולכן אנו מעלים כל אלו הניצוצות של נה"י בת"ת, שהם בגי' מ"ה, ויתקשרו עם מספר מ"ה שבת"ת, וע"י כן ישאר המספר של מ"ה בכלי הת"ת, ולא יתבטל לגמרי.