תוכן

ט) ודע, כי כאשר ירד הדעת דז"א למטה, בשליש עליון דת"ת, אז המקום הוא שם רחב כנודע, ואז הגבורות מתחילות ויוצאות קודם החסדים, והם מתפשטות בו"ק ז"א, וכיון שזה התיקון לא היה בז"א, שיתפשטו החסדים בששה קצוותיו, לכן גם החמשה גבורות שניתנו ללאה, לא נתפשטו בשש קצוותיה. אמנם תכף ירד ביסוד שלה, והיו שם בבחי' מ"ן שבה, והחסדים שלקחה הם מתפשטות בו' קצוותיה. משא"כ בהיותם לאה ורחל במקומם האמתי קודם החטא, שאז חמשה גבורות שלהם מתפשטות בששה קצוותיהם, ע"ד התפשטות החסדים בזכר בששה קצוותיו, ואלו הה' גבורות הם שלוקחים רחל בהלואה מן בחי' לאה כנז', ועל ידם מזדווגת בז"א, ומעלת מ"ן כנגדו, והז"א נותן בה בחי' ב' גבורות וב' שלישים המגולים בבחי' מ"ד, ויצא משם בחי' קין. ואחר כך ירדו שאר הגבורות, במקום שהיו ראשונות בז"א, ואז גם ה' חסדים שבו, מתפשטים בששה קצוות לאה, ירדו למטה ביסוד שלה, ואז לקחתם רחל בהלואה, וחזרה והעלתם בבחי' מ"ן, ויצא משם הבל כלול ממ"ן וממ"ד הנ"ל, ואח"כ חזרו ונזדווגו, ואז החסדים נתפשטו בז"א, ומהם בחי' מ"ד, ואז לא יש לא בלאה ולא ברחל מ"ן. אמנם המ"ן שהיא מעלה, הוא הרשימו של החמשה חסדים הראשונים, שהעלית בראשונה בבחי' מ"ן. והטעם, לפי שהחסדים יש בהם אור גדול, ומניחים רשימו, משא"כ בגבורות, שאינם מניחים רשימו, ומזה הרשימו והמ"ד נעשה שת. ועיין בדרוש קין והבל ושת, כי שם נתבאר כל זה בפרטות.