תוכן
ז) והרי נתבאר בחי' טיפת האור דמיין דכורין דאבא, והנה טיפה זו ניתנה ביסוד דאבא, ושם נתערבה עם מחצית זו"ן העומדים שם, כנ"ל בפ"ח, ואח"כ בהמשך זמן תלת ימי קליטה, נתחברו וניתנו ביסוד דאימא, כמש"ל בפ"י. ונודע כי הולד מצטייר ע"י ב' טיפות אלו דמיין נוקביה ומיין דכורין, מהם נעשה לובן ואודם שבעובר, ועיין בח"ב פ"ב ענין לובן ואודם אלו מה עניינם, כי שם נבאר היטב.
ונבאר תחילה מציאות או"א עתה, והוא, כי הנה נתבאר לעיל בפ"ו, כי או"א עם היות בהם לפעמים התחלקות ארבע פרצופים, עתה לצורך זיווג זה נתחברו, ונעשו ב' פרצופין לבד. ונמצאו עתה תלת בחינות שיש באימא: א', הוא בחינת היסוד של הבינה עליונה, בהיותה נחלקת לב' פרצופין בינה ותבונה. ב', בחינות יסוד התבונה, בהיותה נפרדת מהבינה כנזכר. ג', מקום החת"ך שבין רגלי הבינה, לראש התבונה, בהיותה נחלקים לב' כנזכר.
והנה עתה בהתחברם נעשו פרצוף א' לבד, נמצא כי מה שהיה בתחילה ראש התבונה, הוא עתה הבנין והיסוד, של כללות ב' הפרצופין, בהיותם פרצוף א' לבד, ומה שהיה תחילה יסוד הבינה, הוא עתה החזה דבינה של בחי' הכללות של פרצוף א' לבדו, כי הנה ראש התבונה היה תחילה, במה שהוא עתה שליש התחתון של הת"ת, אשר הוא מקום הבטן של הכללות עתה,
ונמצא כי מקום זיווג או"א עתה, הוא בבטן של הכללות, שהיה מתחילה נק' ראש התבונה, וכמעט שמקום זה הוא בפי התבונה. ובזה תבין, איך תמיד אנו קוראים אל התבונה אם הבנים, כי בראשה היה בחינת עיבור הבנים כנזכר.
